עובדות מדעיות – רצוי להשתמש בעיסוי גרון כטיפול ראשון עבור שימוש בטון גבוה מדי

כולנו מכירים את החשש של נערי בר המצווה, שמא יתחלף להם הקול בדיוק בזמן שיעלו לתורה...

תהליך שינוי הטון אצל נערים נמשך כ-9 חודשים; ולרוב מסתיים עד גיל 15. יחד עם זאת, ישנם אנשים, אשר למרות שינוי ממדי-גופם התרגלו לשמר את קולם הילדותי הגבוה, הנתפס כנשי / מחוספס ובלתי יציב.

בשנת 2017 Roy ושות' פרסמו מחקר בו בדקו 12 אנשים בני 17.5 בממוצע, אשר קולם לא התחלף ונשאר גבוה. הנדגמים הצעירים עברו טיפול, אשר כלל טכניקה של עיסוי ומניפולציות ידניות של הגרון ע"י קלינאי-תקשורת מיומן (ניתן לקבל המחשה בתמונה). לאחר טיפול אחד בלבד (!) 10 מהם הצליחו לשנות ולשפר את הקול שלהם לקול שמתאים למידותיהם. אחד משני המטופלים הנותרים הצליח מיד אחרי הטיפול השני מסוג זה. לכן, עבור מקרים בהם הקול עוד לא התחלף, מומלץ לבחור שיטה זאת כאמצעי טיפולי ראשון.

כבר שנים שאני משתמש בשיטה זאת גם עבור מקרים כגון אלה.

עובדות מדעיות – נשימת אף מקטינה את הסיכוי להדבק בקורונה

בחודש מאי האחרון (2020), מעט זמן אחרי פריצת מגפת הקורונה, Martel ושות' פרסמו מאמר לפיו בהעדר טיפול יעיל כנגד קורונה, יש לנשום מן האף על מנת להקטין את הסיכוי להידבק במחלה. הנחיה זאת מבוססת על כך, שכאשר אנו נושמים מן האף (בניגוד לנשימת-פה) הגוף יודע לפרק יותר חנקן חמצני (NO). לחנקן החמצני ישנו תפקיד פיזיולוגי חשוב בכך שהוא מרחיב את כלי-הדם והסימפונות. בנוסף, הוא מעודד הפרשת-ריר, שמגן מפני קליטת וירוסים ומעודד הפרשת אנטי-מיקרובים המסייעים למנוע זיהומים ריאתיים.

לשם ההמחשה, במגפת הסארס (נגיף מאותה משפחה של הקורונה), שהתחוללה בשנת 2002, נתנו ל-6 חולים לשאוף חנקן-חמצני וראו שהייתה אצלם ירידה בלחץ דם ריאתי, שיפור בריווי החמצן בדם (סטוראצייה) וירידה בהתפשטות הנגיף שחדר לריאות.נשימת פה מפחיתה את רמות החנקן החמצני בגוף. לפיכך, גם בכדי להתגונן טוב יותר בנגד וירוס הקורונה רצוי לנשום מהאף.

* יש לציין שלא ידוע לי על מחקר אחר, אשר בדק את מידת ההידבקות בקורונה בבני אדם לפי סוגי הנשימה בפועל. מחקר כזה גם יהיה קשה לביצוע מפאת סיבות אתיות.

עובדות מדעיות (לכבוד ראש השנה) – צריכת דבש יעילה נגד שיעול

אחת מ"תרופות הסבתא" הידועות היא צריכת-דבש עבור הפקת-קול קלה. ניסיתי למצוא הוכחה מחקרית, וברצוני להציג את המחקר הכי רלוונטי שמצאתי, אשר פורסם בשנת 2007 ע"י Paul ושות'.

במחקר נבדקה היעילות של צריכת דבש, לעומת תרופה ללא מרשם (כמו אקמול צינון) או ללא מתן תרופה כלל במקרים של שיעול. לשם כך נבדקו 105 ילדים בני שנתיים עד 17, אשר עקב דלקת בדרכי הנשימה העליונות במשך 4.5 ימים בממוצע, סבלו משיעול שהצריך אשפוז בבית חולים.

שליש מן הילדים לא קיבל דבר למעט השגחה של הצוות הרפואי.שליש מן הילדים קיבל תרופה שאינה מצריכה מרשם, המקבילה לאקמול צינון (דקסטרומטורפן)השליש האחרון קיבל דבש לפני השינה.

הורי הילדים מילאו שאלון קצר עם 5 שאלות, אשר כל אחת מהן יש לדרג בסולם מ-1 עד 7: פעם אחת בנוגע ללילה הקודם; ופעם נוספת בנוגע ללילה האחרון, מיד לאחר מתן הטיפול. השאלות התייחסו לתדירות השיעול, לחומרתו, לטורדנותו ולאיכות השינה של הילדים ושל ההורים.

נמצא שבכל אחד מהמדדים האלה –

השיפור הקל ביותר (בערך 1.4 נקודות בממוצע) חל אצל ילדים שלא צרכו חומרים מיוחדים;
חל מעט גבוה יותר (1.75 נקודות בממוצע) חל באמצעות צריכת תרופה ללא מרשם;
והשיפור הרב ביותר (כ-2.2 נקודות בממוצע) חל באמצעות צריכת דבש.

החוקרים מעריכים, כי בזכות סגולות נוגדי-החמצון שיש בדבש, ואולי גם בגלל שהוא מעורר הפרשה מרובה של רוק – חל שיפור בשיעול. ואנו למדים, שהסבתות יודעות דבר או שניים.

כאן אאחל לכם שנה טובה ומתוקה כדבש, בה לא נדע שיעול והפרעות בדרכי-הנשימה.

בתמונה (מ-2009): סבתא לוטי, שהצטיינה בתור רופאה וגם בתור סבתא.

עובדות מדעיות – נשימת-פה מעלה סיכוי לפגיעה בחוש-הטעם

Kimura-Ueda ושות' רצו לבדוק כיצד נשימת-פה משפיעה על חוש-הריח. בשנת 2018 הם פרסמו מחקר, בו השווה קבוצה של 15 אנשים, שנושמים מן הפה, לקבוצת ביקורת (תקינה) של 15 אנשים אחרים, שנושמים מן האף. לכל נבדק נתנו לטעום תמיסות של 5 טעמים שונים (חמוץ, מתוק, מר, מלוח ואומאמי) בריכוזים שונים. הקבוצות היו דומות מבחינת הרגלי-עיסוק, צריכת אלכוהול וגיל; כמו גם במידת לחות-הפה, זרם-הרוק, צמיגות-הרוק ותפקוד העצב שאחראי על הריח.

נמצא, כי אנשים הנושמים מן הפה צריכים ריכוז יותר גבוה של תמיסות על מנת לזהות את הטעמים מתוק, חמוץ ומר. כמו כן, נראה שגם על סמך דיווח עצמי, אנשים שנושמים מהפה אוהבים טעמים חזקים יותר. נשימת פה גורמת ליובש, שכנראה (לפי מחקרים אחרים) גורם לפגיעה בבלוטות-הטעם.

לכן – גם עבור התזונה והשפעותיה על הגוף – רצוי לנשום מן האף.

קישור למאמר: https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1016/j.odw.2017.12.003

עובדות מדעיות – טיפול ע"י קלינאי-תקשורת משמר תוצאות של הליך יישור שיניים

בשנת 2010 קלינאית התקשורת Smithpeter והאורתודנט Covell פרסמו מחקר, אשר בדק אם טיפול בתפקודי-פה במקביל להליך יישור-שיניים תורם לשימור-ההליך יותר מאשר מצב בו עוברים יישור-שיניים בלבד. לשם כך בדקו אנשים עם סגר-שיניים מסוג open bite, אשר חולקו ל-2 קבוצות:
🏀קבוצת ביקורת – 49 מטופלים שעברו יישור שינים חוזר לאחר שהראשון לא צלח עקב דחיקת הלשון.
⚽️קבוצת מחקר – 27 מטופלים, אשר עברו טיפול בתפקודי-פה ע"י קלינאית-תקשורת בנוסף להליך יישור-השיניים. הטיפול כלל מגוון תרגילים מותאם אישית עבור בליעה, אכילה, שתייה, דיבור ומנוחה.

כאשר בדקו את הנבדקים כשנה לאחר סיום יישור-השיניים, נראה הבדל מובהק וגדול בין הקבוצות, כאשר בקבוצת-הביקורת חלה נסיגה ממוצעת בת 3.4 מ"מ במרחק בין השיניים החותכות; בעוד בקבוצת המחקר הנסיגה הממוצעת הייתה בת 0.5 מ"מ בלבד (כאשר אצל 63% מהם לא היה שינוי כלל). בונוס נחמד הוא, שבקבוצת-המחקר כל הנבדקים גם הכחידו את ההרגלים האוראליים (הכנסת אביזרים לפה, כסיסת ציפורניים וכו') ושיפרו את כישורי-ההגייה שלהם.

לכן, חשוב לפנות לאורתודנט שיודע לזהות מקרים בהם כדאי להפנות לקלינאי-תקשורת. אם אי אפשר להיות בטוחים, ניתן בפשטות ללכת לפגישת-אבחון ע"י קלינאי-תקשורת ולשמוע את חוות דעתו בנידון.🦷

קישור למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0889540609013316

עובדות מדעיות – תרגילים לחיזוק שרירי הדיבור, גם ללא דיבור, משפרים את הדיבור

בשנת 2019 Kolia ושות' בדקו האם תרגילים לשיפור כישורי האכילה משפרים גם את מובנות-הדיבור. לשם כך הם לקחו 7 ילדים בני 3 (בממוצע), שיש להם קשיים באכילה ולא עברו מעולם טיפול ע"י קלינאי תקשורת. במשך כ-5 שבועות האכילו אותם בכפית לפחות 15 פעמים בשבוע, תוך הפעלם כוח על הלשון עם הכפית; ובמידת הצורך תומכים בסנטר ובשפתיים. הם ראו הבדל משמעותי ביכולות-ההגייה לפי מבחן מתוקנן וגם לפי דיווח הוריהם.

חיזוק הלשון והשפתיים בהאכלה שיפר את התנועה שלהם גם בדיבור. לכן, לא בכדי קלינאי תקשורת מנחים לבצע פעולות מצחיקות לחיזוק שרירי-הדיבור.

קישור למאמר: https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/10852352.2018.1547305

עובדות מדעיות – היציבה משפיעה על הקול

בשנת 2017 Cardoso ושות' פרסמו מאמר בו ביצעו סקירה, המבוססת על 12 מחקרים, אשר בוחנים את הקשר בין יציבה לאיכות הקול תוך הקפדה על אמות-מידה מסוימות. המחקרים הקיפו 501 אנשים ונעזרו במגוון-אמצעים: שיקוף בשדה מגנטי, רנטגן, מדדים אקוסטיים (באמצעות מיקרופון), מישוש, מדדים הנובעים מצילום מיתרי הקול, שאלוני דירוג עצמי ומדדים תפיסתיים (דיווח של מאזינים).

המחקרים מראים, כי ישנו קשר בין יציבה טובה להפקת-קול טובה. יציבה טובה נחשבת למצב האופטימלי בו נדרשת הכי מעט אנרגיה למערכת העצב-שריר. כך, שרירי הגרון החיצוניים ממלאים את תפקידם לייצב את השרירים הפנימיים, אשר משפיעים על מנח מיתרי הקול בצורה הטובה ביותר.

לכן, בחדר-הטיפולים אני בוחן את אופן היציבה של המטופלים ומתייחס בהתאם.

קישור למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0892199717301832

עובדות מדעיות – לחישה אינה בהכרח מזיקה לקול

ידוע, כי מטפלי-קול רבים מנחים את מטופליהם להימנע מלחישות. לכן, בשנת 2006 Rubin ושות' החליטו לחקור את הנושא. הם ביקשו מ-100 מטופלים עם הפרעות-קול לספור עד 10 בקול רגיל ובלחש. נמצאו 2 מנחים עיקריים שונים של מיתרי-הקול בזמן לחישה:

1. בקרב 86% היה מגע בין מיתרי הקול ותפקוד רב של המיתרים המדומים (כיווץ מיתרי-הקול בכיוון קדמי עם היווצרות סדק אחורי ביניהם, בדומה לצורת האות Y). מדובר במנח מזיק למיתרי-הקול.

2. בקרב 14% המיתרים נותרו ישרים אך עם מרווח ביניהם. מנח זה אינו מהווה סכנה לגרון.

אמנם לרוב נראה, כי מנח-המיתרים בלחישה מזיק למיתרי-הקול, אך לא כך הדבר בכל המקרים. למעשה, אם מצליחים ללמד את המטופל ללחוש מבלי שמיתרי-הקול ייגעו אחד בשני, ניתן להיעזר בכך ככלי טיפולי בהפרעות-קול מסוימות.

קישור למאמר: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16503476/

עובדות מדעיות – טיפול אורו- מוטורי משפר תפקוד לאחר ניתוח להסדרת אדנואיד ושקדים

בשנת 2014 פרופ' Maria Pia Villa ושותפיה בדקו את השפעת טיפול בדיבור על דום נשימה חסימתי בשינה (אותם אנשים שנראה שלרגע נחנקים במהלך הלילה, נוחרים ובעלי שינה רפה). הגורם הכי שכיח להפרעות אלו הם אדנואיד ושקדים מוגדלים, ובהתאם הטיפול הכי שכיח הוא ניתוח להסרתם.
במחקרם, 42 ילדים בני 6 בממוצע עברו את הניתוח. אצל 12 חל שיפור מלא במדדי מעבדתם שינה. אצל ה-30 הנותרים נשאר קושי מסוים. חילקו את האחרונים לשתי קבוצות: לאחת נתנו פעולה פחות רלוונטית (שטיפת האף במי מלח) ולשניה נתנו מגוון תפקידים לעידוד נשימת אף, העלאת טונוס בשפתיים ומנח לשון. לאחר תרגול של חודשיים בקבוצה הראשונה לא חל שיפור נוסף (ביחס למצב אחרי הניתוח) בטונוס השפתיים, במדדי נשימה ובהרגל לנשום מהאף; בניגוד לשיפור ניכר בקבוצה שכן תרגלה.

לכן, אם בחרתם, עבורכם או עבור ילדיכם, לעבור ניתוח להסרת שקדים ואדנואיד, כדאי להיות במעקב ע"י קלינאי- תקשורת העוסק בתפקודי- פה, כדי שיתמוך בתהליך ויסייע בחיזוק שרירי הלע.

קישור למאמר: https://link.springer.com/article/10.1007/s11325-013-0915-3

 

עובדות מדעיות- ידע מקדים משפיע על התפיסה

בשנת 2011 Tanya Eadie ושותפיה נתנו לקלינאי- תקשורת לדרג הקלטות קוליות במגוון מדדים שמיעתיים (נשיפתיות, מאמץ וכו') ולאחר מכן ביקשו לעשות זאת שנית באופן אקראי, אך הפעם גילו להם את הפתולוגיה בגרון הנבדק (פוליפ במיתר הקול, שיתוק במיתר הקול וכו'). הם גילו שכאשר הנבדקים ידעו מה הפתולוגיה הם שפטו את המדדים התפיסתיים כחמורים יותר בהתאם למצופה מאותה פתולוגיה. למשל, כשיש שיתוק מיתר, נצפה ליותר נשיפתיות.
לכן, כשבאים אלי לאבחון קול, אני נמנע מלהסתכל באבחון אותו מגישים לי, עד שאני מסיים לקבל רושם ראשוני מקול הנבדק ומהסיפור הנלווה. כך ניתן לקבל רושם פחות מוטה.

קישור למאמר: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0892199709002562